בן מרגריט ו-ויקטור, נולד בשנת 1924 בעיר אראד, רומניה, על גבול הונגריה. הוא נתחנך בתרבות הונגרית מעורבת ברומנית (מתוך כפייה חוקית) ויהדות (מתוך שרידי חובה למורשת-אבות דועכת). יד הצורר הנאצי, שגילתה יהודים גם תחת מסווה נוכרי והיגלתם להשמדה, עקרה גם אותו מקרקע גידולו והטתה אותו לדרך החזרה אל העם היהודי ואל ארצו.

אחרי שחרור רומניה עלה ארצה בשנת 1944, התנדב לבריגדה היהודית, הגיע במסע הקרבות עד בלגיה והספיק עוד לבקר בבית הוריו.

מששוחרר מהצבא וחזר ארצה הצטרף לקבוצת מבטחים שבנגב. הוא התמסר בשקידה ובענווה לכל חובה ועבודה במשק אך פעילותו העיקרית היתה בענייני ביטחון ונשק, כבעל ניסיון בצבא סדיר. יוסף היה בקי בכל סוגי הנשק וכל כלי חדש שהגיע נבחן תחילה על-ידיו. הוא עבר קורס חבלה, הניח במו-ידיו את שדות המוקשים להגנת מבטחים, והיה פעיל בהגנת הנקודה גם בתקופת הפלישה המצרית. פעם יצא לפרק מוקשים ולהעבירם לקו חיוני יותר. 16 מוקשים הצליח לפרק בלא תקלה, ובחפשו אחרי המוקש ה17- דרך עליו ונפצע קשה. בהיפרדו מחבריו, כשנלקח לבית-החולים ברוחמה, אמר להם: "שגיאתו הראשונה של חבלן היא גם שגיאתו האחרונה". גם קטיעת רגלו לא הצילתו, ואחרי שלושה ימי ייסורים מת ביום י"ח באלול תש"ח (22.9.1948) והובא לקבורה במבטחים.

ביום כ"ט בחשוון תשי"א (9.11.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.